מה שמי שמופיע רואה מולו — גדול, קריא ממרחק, ובלי שום דבר מיותר.
שלושה מצבי תצוגה. ספירה קדימה מראה כמה זמן עבר, ספירה לאחור מראה כמה נשאר מתוך אורך ההופעה, ומצב שעון מחליף את הטיימר בשעה הנוכחית. אפשר להחליף באמצע, מהטלפון.
הטיימר עובר לצהוב חמש דקות לפני היעד, לכתום בשתיים, ולאדום ביעד עצמו — לבד. מי שעל הבמה מבין את המצב בלי שאף אחד יצטרך לשלוח הודעה או לסמן מהצד.
כל צבע בספקטרום, ושלושה גדלים — עד מסך מלא מקצה לקצה. אולם גדול, מרחק גדול, מספרים גדולים.
לפני שהטיימר מתחיל, המסך מציג את שם האומן, האולם והערות — או תמונת רקע שלמה, עם שליטה מלאה על המיקום והחיתוך שלה.
אפשרות להצמיד את השעה הנוכחית מתחת למספר הגדול, כדי שגם מי שעל הבמה יידע מה השעה בלי לאבד את הטיימר.
בהופעות ארוכות השניות רק מרעישות. אחרי סימן השעה המסך עובר ל־1:23 במקום 1:23:45 ומפסיק לרוץ.
הלב של OnCue: להגיד משהו למי שעל הבמה בלי שהקהל ירגיש שקרה משהו.
כותב מהטלפון, וההודעה מופיעה גדולה על המסך שעל הבמה. הודעות קבועות שמורות ללחיצה אחת, כדי שלא תקליד באמצע הופעה.
הבהוב קצר של המסך כשצריך למשוך תשומת לב מיד, בלי לכתוב מילה. אפשר לשלוח אותו למסך אחד ספציפי או לכולם.
ארבעה מצבים ברורים — המתן, עכשיו, עצור ונקה — בצבע מלא על כל המסך. השפה של חדר בקרה, בלי החיווט של חדר בקרה.
כשיש כמה מסכים על הבמה, אפשר לשלוח הודעה לאחד מהם בלבד. השאר ממשיכים לראות את הטיימר כרגיל.
הודעות וכרטיסי צבע בלי טיימר בכלל. מיועד למי שרק צריך לתקשר עם הבמה — מנחה, מפיק, במאי — ולא מנהל זמן.
הטלפון ביד מנהל ההצגה הוא השלט. הכל בלחיצה, בלי לצאת מהמסך.
השליטה הבסיסית, מיידית ומסונכרנת לכל המסכים המחוברים.
עשר שניות או דקה, קדימה או אחורה, בלי לעצור את הטיימר. כשההופעה התחילה שתי דקות מאוחר, מתקנים ולא מאפסים.
קובעים שעה, והטיימר על הבמה מתחיל לבד בדיוק אז — גם אם הטלפון בכיס והידיים עסוקות במשהו אחר.
ספירה לאחור על המסך עד תחילת ההופעה, כדי שכולם — ולא רק מי שמסתכל בשעון — יידעו כמה זמן נשאר.
נועל את הטאבלט על תצוגת הטיימר. נגיעה מקרית בזמן הופעה לא פותחת תפריטים ולא משנה כלום.
משחיר את המסך שעל הבמה בין קטעים ומחזיר אותו בהחזקה — טאבלט שורד ערב שלם בלי כבל, והמסך לא זוהר לחינם בחושך.
לתת למסך שם ("במה שמאל", "חדר ירוק") כדי לדעת למי שולחים, ולנתק מסך שלא צריך יותר — הכל מהטלפון.
כלי שעובד בשידור חי צריך להחזיק גם כשמשהו משתבש. זה נבנה סביב ההנחה הזאת.
מקלידים קוד בטאבלט ומחוברים. בלי חיווט, בלי מתאמים, בלי ציוד ייעודי — המסך שעל הבמה והטלפון שביד.
מכשיר שמנסה להצטרף לחדר מחכה לאישור מהטלפון של מנהל ההצגה. אף אחד לא נכנס לחדר שלך רק כי הוא ניחש קוד.
אולם במרתף בלי קליטה? מפעילים את המתג בטלפון וגם במסך שעל הבמה, מקלידים את הקוד פעם אחת, והשניים מתחברים ישירות אחד לשני — בלי ראוטר ובלי ענן. מהטלפון נשארים הטיימר, ההודעות, ארבעת אורות הכוון, ההבזק ונעילת המסך. שני המכשירים צריכים Bluetooth ו-Wi-Fi דלוקים, אבל לא רשת להתחבר אליה.
אם החיבור נופל באמצע, הטיימר על הבמה ממשיך לרוץ מקומית — הוא לא מתאפס ולא נעצר. כשהחיבור חוזר המכשירים מסתנכרנים מחדש לבד.
הטיימר הרץ מופיע על מסך הנעילה של הטלפון, ב-iOS וב-Android. אפשר לעקוב בלי לפתוח את האפליקציה.
הטלפון רוטט ומתריע בנקודות שקבעת — חמש דקות לפני היעד, שתיים, ביעד וחמש דקות אחריו. אותן נקודות בדיוק שבהן הצבע על הבמה מתחלף.
מסך הבמה נפתח בדפדפן בלי להתקין כלום — טאבלט, מחשב או טלפון ישן. את הצד ששולט מריצים באפליקציה מ-App Store ומ-Google Play. הממשק בעברית מלאה (RTL), באנגלית וברוסית.
מה שקורה סביב ההופעה, לא רק בזמן שלה. הכלים האלה נכללים במסלול OnCue Pro, עם 30 ימי ניסיון חינם.
כל ההופעות במקום אחד — תאריך, אולם, אומן, שכר והערות. כל הופעה עם עמוד משלה ויומן פרטי למנהל.
רשימת האולמות שאתה חוזר אליהם, עם הפרטים שכבר אספת — ואנשי הקשר של כל אחד מהם, כדי לא לחפש בוואטסאפ בכל פעם.
קישור אישי לכל איש צוות עם הלו״ז שלו. הוא רואה מה רלוונטי אליו, והכסף אף פעם לא מופיע שם.
מתעד הוצאות והחזרים לכל הופעה, כולל נסיעות — כך שבסוף השנה יש מספר אמיתי ולא הערכה.
כמה הופעת, איפה, וכמה זה הכניס. תמונת מצב שנתית שנבנית מעצמה מהנתונים.
ההופעות שלך נכתבות אוטומטית ליומן ומופיעות בטלפון, במחשב ובשעון. ב-Google הסנכרון דו-כיווני: ההופעות נכתבות ליומן הראשי שלך, ואירועים שכבר קיימים בו נמשכים אל OnCue. ב-Apple נוצר יומן ייעודי בשם "OnCue Stage", והסנכרון בכיוון אחד.